מהמקום שבו גדלתי,
אל המקום שבו אני רוצה
להיות עבור אחרים
גדלתי בקיבוץ, בלינה משותפת בבית הילדים, יחד עם ילדי הגן, בלי ההורים לצידנו בלילה. היו לי חברים טובים, ואיתם הייתי עסוקה בהרפתקאות הקטנות של הילדות. אבל היו גם רגעים אחרים, שבהם פגשתי פחד או שאלה שלא ידעתי עם מי לחלוק.
אני זוכרת ערב אחד שבו ראיתי דמות יושבת בישיבה מזרחית על ענן מעל גג בית הילדים. לא ידעתי אם מה שראיתי היה אמיתי או חלום, אולי אפילו שאלתי את עצמי אם זה אלוהים. באותו ערב, לפני השינה, לא היה לי עם מי לדבר על מה שראיתי, ונשארתי למצוא את התשובות בעצמי.
רק כשגדלתי והפכתי לאמא, הבנתי עד כמה הלב שלי מבקש עבור הילדות שלי משהו אחר. המחשבה על אחת מהן שמתעוררת מחלום רע, מחפשת אותי ואינה מוצאת אותי באזור, נוגעת בי במקום עמוק.
אני מאמינה שלילדים יש עולם פנימי עשיר, מלא רגשות, מחשבות ושאלות, ולא תמיד יש להם את המילים לבטא את כל מה שמתרחש בתוכם. מתוך המקום הזה צמח בי הרצון ללוות ילדים, הורים ומשפחות, לעזור לילדים להכיר את עצמם ולבטא את עולמם, ולהורים לראות גם את מה שלא נאמר במילים ולהעמיק את הקשר בתוך המשפחה.
